יצירתיות בזמן משבר

יצירתיות בזמן משבר הקורונה

 

מאז פברואר השנה, 2020, ענף התיירות התחיל להרגיש את הסימפטומים הראשונים, של מה שהיה נראה אז כמו משהו שקורה "רק" בסין,

ואז בבת אחת קבוצות מסין הפסיקו להגיע לארץ. משרדי נסיעות שבהן היו מחלקות שעבדו עם קבוצות מסין, נסגרו, והעובדים נאלצו להישאר בבית בחל"ת.

לא עבר הרבה זמן, "רק" חודש וחצי אחרי, ובאמצע חודש מרץ, כולנו בענף התיירות, פגשנו מציאות חדשה, התוצאה שלה היא קריסה.

כל מה שהיה ידוע ומוכר, השתנה.

אין קבוצות. משרדי נסיעות נסגרים. אין אפשרות לקיים פעילות מעל 20 איש, וגם את הפעילות אפשר לקיים עם מגבלות כאלו ואחרות. 

אז מה עושים???

בהתחלה -מתאבלים. כואבים. המומים. כל אחד עובר את התקופה הזו בטווח אחר של זמן.

ואז - אחרי עיבוד המציאות החדשה, מסתגלים בדרך כזו או אחרת ומתאימים את עצמנו למציאות החדשה.

חלק מאנשי התיירות, עשו סוג של הסבה מקצועית והם עובדים בנתיים בעבודות אחרות, ואחרים ממציאים את עצמם מחדש.

"כשאין כסף....יש יצירתיות".

 המשבר גרם גם לעוד דבר חשוב מאין כמוהו. וזה סולידריות חברתית. רצון אמיתי לעזור זה לזה. ואני אשתף אתכם במה שקרה כאן אצלנו במרחב בו אני פועלת וחיה. בעמק. 

וככה זה התחיל:

יזמנו, לימור רגב המדהימה ואני מפגש ראשון של "קהילה תיירותית איזורית" - בחוות התבלינים אצל אבי ציטרשפילר, למפגש הזמנו תיירנים מכל המרחב, כדי לשוחח ולהחליט מה עושים. 

ידענו  3 דברים:

1. ידענו שלצערנו הגדול, הרשויות, המועצות המקומיות שכאן באיזור, לא מחוברות לשטח. כלומר, או- שיש בהם פונקציה של איש תיירות, שהוא אח'לה אדם, אבל הוא לא איש תיירות מהשטח, או שבכלל אין פונקציה כזו ברשות.

2. ידענו שאנחנו בעיצומו של משבר. ארוך. אבל, ותמיד יש אבל, הקהל הישראלי, נשאר השנה בקיץ בארץ ויש כאן הזדמנות פז להזמין אותו לכאן. 

3. ידענו שעבור המטייל, יש מרחב אחד. אין גבול בין מועצה איזורית אחת לאחרת. בין מגדל העמק לבין עמק יזרעאל למשל, ולכן חייבים לשתף פעולה.

במפגש, שאלנו את עצמנו 3 שאלות. 

למה?

מה?

איך?

כלומר, למה אנחנו יוזמים מהלך של הקמת קהילה. 

מה אנחנו רוצים לעשות. והשאלה האחרונה- איך. 

***

לאחר הפגישה הראשונה, התנדבו אנשים שרוצים לסייע, להוביל ולתרום והוקמה "הנהגה תיירותית איזורית" ובפגישה של ההנהגה, בביתה של לימור רגב, החלטנו לעשות ! 

כדי לנצל את המומנטום בו הקיץ, הקהל הישראלי, נשאר בארץ, יזמנו מוקדי משיכה במרחב של העמקים בהם יזמנו שיתופי פעולה חדשים  למשל, בין דליה נתן שמעבירה סדנאות מחול והיא עובדת בקפה "גולדה" במרחביה לבין רפי צור, שמעביר סיור תיאטרלי על סיפורו של היישוב היהודי הראשון בעמק כולל ביקור בחדרה של גולדה מאיר. 

אז אמרנו פיוז'ן ? עירבוב ....? זה מה שיצרנו.

כל השפע הזה, בהובלה של רקפת עברי, לימור רגב ושלי, ובעזרה של אנשים יקרים שעשו ועושים הכל בהתנדבות-כמו, גלעד תנעזר היקר, יצרנו תוכנייה שמפורסמת בלינק כאן 

הוקמה קהילת פייסבוק והכי חשוב יצרנו תנועה!!!! טלפונים של הזמנות, מתעניינים ו....פרנסה. 

אז כדי לסכם בכמה מילים, את מה שהיה כאן:

משבר, הסתגלות, שיתוף פעולה, מנהיגות, יצירתיות, התמדה, מאמץ.

אשמח!!!! לשמוע ולקבל את הסיפורים שלכם.

איך אתם מתמודדים עם המצב? איך אם בכלל, הפכתם את הלימון ללימונדה? או איך אתם פשוט רואים את התמונה.....

 

תודה לכל השותפים, ובאהבה גדולה

אלה